לדירוג שימושם של סופרים בני זמננו בלשון חז"ל

חוקרי העברית המודרנית מסכימים שנתמזגו כה יסודות מלשון המקרא ומלשון חכמים בלא כללים מוגדרים , עד שקשה לקכוע ( בכתיבה הספרותית , כמשלכי הכתיבה התקשורתית או בדיבור ) אם מקראית היא או רוז " לית . כמעט אין למצוא טקסט ספרותי בעברית חדשה שלא יימצאו בו מבנים מתחביר המקרא בצד מכנים מלשון חכמים ( כ > ואשר בצד ש ; אחר בצד אחר כך , הלוא בצד הרי רכן עוד הרבה ) . אף על פי כן אגב הילוכנו בניתוח לשוני של טקסטים מן הספרות העברית החדשה עלו כמה מבנים מלשון חכמים הנראים מתאימים לשמש קני מידה לקביעת האופי הכללי של לשונו של סופר - לפחות לכאורה - לקראת המשך העיון בה . ריבוי פרמטרים כאלה יקל עלינו להגיע למסקנות תקפות כתיאור לשונם של סופרים . ואלו הן יחידות המבע שנעמוד עליהן בהקשר זה . - מה טעם י איגני , אי « ה , איננו ; מה ראה ; מה פתאום . א , " מה טעם" מקור השאלה מה טעם בארמית של התלמוד הבבלי ( מאי טעמא ) ובעברית של אמוראי כבל , כל זמן שהשאלה באה כמשפט כפני עצמו ועניינה נימוק הטענה או סיכת האירוע , אפשר לראות בשימוש בה דבקות בדרכה של לשון חכמים - , רמשהוטלו שינויים בשימושה התחבירי או במשמעותה ודבקות זו נחלש...  To the book