לשון הקבלה והמחקר והשפעתה על העברית המודרנית

א לכאורה לשונם של טקסטים כתובים כמשלכ נתון של לשון חיה ( כגון בלשון המדע של העברית בת זמננו ) אחידה היא , קברעח ועומדת , אין לצפות בת לגיווכ > ם מרובים , לא בתחבירה ולא במילתה מכאן האפשרות הסבירה לתאר לשרן כזאת , בייחוד כשאנו מבודדים ומגבילים אותה לענף מוגדר יפה של תחומיה ( כגון ללשונם של מדעי היהדות ) . ואף על פי כן אנו מוצאים גם בלשון מוגדרת כז ™ הבדלים סגנוניים , כעיקר במבחר היחידות המילוניות המורכבות שבה , בתחום הפיזיולוגיה , על פי הבחנות תחביריות וסמנטיות נוכל היום להבחין בחומר מילוני זה בין צירופים של צמידות ( קולוקציה ) ובץ 1 צירופים שהם ניבים ( אידיומות ) , כלומר ביו יחידות מילוניות שחלק מרכיביהן עשוי להתלכד מקבוצות בחירה של אותם רכיבים ( בקולוקציה ) וכין יחידות מילוניות שקבוצות הבחירה של רכיביהן הן אפס ( כניב ) . מאחר שצירופי הקבע שבלשון אינם בלתי מוגבלים , אפשר להבין שצירופיס בעלי תכונה סגנונית משותפת ( כגון היותם ממוצא או ממקור ספרותי הומוגני } עשויים להגיע למעמד של קביעת אופי , גם אם אין הצירופים מרובים , במעקב שקיימנו לפני כמה שנים אחר ביטויים מלשון ימי הביניים 2 ( מלשון...  To the book