פתח דבר

ירושלים בתקופה הממלרכית ( 1517 - 1260 ) הייתה עיר שדה מעוטת חשיבות . עיצובה היה בתוז במידה מכרעת בידי שליטיה , שמרכזם היה בקאהיר , אילוציהם התודעתיים והאידאולוגיים , הכרעותיהם ויזמותיהם כמדיניות החוץ ותפנים הטביעו חותם סגולי על ירושלים . בעבור הממליכים , שתחים שלטונם השתרע כצפון ער להרי הטאורוס ובכולם המזרחי תובע ההגנה היה נהר הפרת , שמעברו האחר אימפריה מונגולית מאיימת , נפלה ירושלים מערים אחרות בחשיבותה וברמתם ובמדרגם של מושליה . מעמדה המנהלי של העיר היה נמוך בכל התקופה כולה , רגם מששודרגה מרואליה לניאבה ב 1376 והוכפפה לסולטאן בקאהיר ( במקום לנציב הדמשקאי ) שתרו אליה נציבים מדרג בינוני ומטה בשלהי כהונתם כמערך המנהלי , בתחילת התקופה שכנה ירושלים בחבל ארץ שבני אירופה עדיין שלטו בו , ואף משסרלקו לא בטלה החררה מפני שובם . ארץ ישראל נועדה לאפשר מעבר מהיר ונוח לסוריה . לא במקרה אחד השרירים הבולטים בשטח מתקופת השלטון הממלוכי בארץ הוא דרך הדואר ( בריר ) והח ' אנים המשרתים אותה . שרידים אלה משקפים את תפיסת השלטון הממליכי , ועל פיה ארץ ישראל היא שטח מעבר בדרך לעיקר - ערי הבירה דמשק וקאהיר . רש...  To the book