חתימה

אברהם שאנן השורה את יערו של " בישרכ של יער " ליערו של מנדלי רליערו של עגנרן . רזה לשונו : יערו של מנדלי הוא ניגרדו של העולם היהודי ; יעדר של עגברן הוא אחד מגני העדן האבודים , החוזר עם הזכררנרת רמצטייר באופק בעיקר בשעות מצוקה ן יערו של הזז אינו מקרר לחשבונות משכיליים דידקטיים ואף לא עדן אבוד , היער מאכלס אנשים כדמותו ומנוגדים לדמותו - הוא השקט והשלוה שעל אף הסער והקאטאקליזם ( שאנן , הספרות העברית , - ( 136 המכבה המשולש שהעמיד שאנן יפה גם לענייננו , ואפשר לנסחר כך : מנדלי חתר להפוך את לשון המקורות מלשון של ךרוש ללשון של חיים , שהיא מטרה משכילית דידקטית . עגנון התרפק על לשרן המקורות כעל גנזך של מטמונים אבודים ושיקע אותה בסיפוריו באהבה ויראה . ואילו הזן משך אליו בתנופה את לשונות העבר בד בבד עם סיגול אמיץ לתבניות החדשות של המחשבה והלשון ולאפשרויות הגלומות כמפגש עם תרבויות רלשרנרת אחרות רהערכה מחודשת של הערכים הסגנוניים . בדר שיח הידוע עם בן גוריון ( שפירא , התניץי והזהות , נספח , 11 שנדפס כפעם הראשונה בשנת 1962 ) הדגיש הזז את חשיבותה של ספררת מודרנית מקורית , שאף על פי שהיא צריכה להיות " המ...  To the book