|
|
לעמיתי משה ארנד אדם ומורה למופת במלאות לו עי שנה כידידות ובהערצה עד מאה ועשרים ! מניסיוני כמרצה כמחלקה ללשון העברית של אוניברסיטת בר אילן במשך שנים רבות נוכחתי לדעת שהסטודנטים מגיעים לאוניברסיטה כאשר ידיעותיהם על אודות הלשין מעוותות לחלוטין . הם מדברים על אותיות ולא על הגאים , רואים כסימנים גרפיים סיבות לעובדות לשון וכן הלאה . השורש לכן הוא סבל הירושה הרובץ על הוראת הלשון העברית כבית ספרנו - כוונתי בעיקר להוראת הניקוד - וזאת בשני פנים . פן אחד הוא העובדה שבמשך דורות רבים העברית נלמדה כשפה מתה , כשפה כתובה נלכד . הפן השני הוא דרך ההשתלשלות של סימני הניקוד : הם נקבעו על ידי חכמי טבריה , אשר הגייתם העברית הייתה מה שהייתה , אחרי כן נתפרשו ונערכו לשיטה על ידי המדקדקים הספרדים אשר הגייתם הייתה שונה משל הראשונים , ועתה אנו מיישמים אותם על העברית הישראלית , אשר הגייתה אינה שווה לא לזו ולא לזו . מחמת המסורת של לימוד העברית כשפה כתובה , קורה שאנו מדברים על סימנים גרפיים במקום לדבר על מהויות פונטיות , בלי לשים לב לכך שהלשון הכתובה אינה אלא מעין תצלום של הלשון המדוברת , וכשם שכל פעולה שנעשה בתצלום...
To the book |
|
|