|
|
בניגוד לבינוני , שלמרות התקרבותו אל הפועל עדיין הוא מתלבט בין הפועל והשם , המקור בתמד " י הוא פועלי כולו ( הצורה השמנית דעת [ מור , 44 ש ' 4 ] כבר יצאה מחזקת מקור , ומבחינה סינכרונית יש לראות בה שם ) . המקור אינו מביע זמן וגם לא אספקט וגוף . בעברית של הבית השני עולה שימוש פרדיקטיבי של המקור , . 171 למשל ידין , 7 ש ' ; 40 = 8 ידין , 42 ש ' ; 5 נח " צ , 8 ש ' ; 7 , 5 נח " צ , 9 ש ' , 5 וגם בשטרות הנבטיים – ראו ירדני , ב , עמ ' ; 53 – 52 סוקולוף , יהודה , עמ ' ; 48 כותן וירדני , עמ ' 47 והערה . 38 ראוי לבדה מופיעה במגילת אסתר ( ר ְא ֻיו ֹת ; ב , ט ) , במגילת המקדש ( רויה ; סו , ש ' 9 ) ובכתיבים מגוונים בממ " ת ( , B ש ' ; 26 , 17 , 12 ראו קימרון וסטרגנל , עמ ' . ( 71 – 70 בלשון חכמים נמצא הן ראוי הן כראוי ( למשל נזיר ז , ב ; אהלות א , ח . ( 2 x . 172 ז ' ואון – מוראוקה , . 124 s § הנושא של המקור בלשון חכמים אפשר שיתפרש מן ההקשר או הן מודלי הן אינדיקטיבי ( לפעמים בהקבלה לפועל או לבינוני ) . קו זה מצוי גם בארמית בת התקופה ואינו אופייני ללשון חכמים . בתמד " י אין הוא נקרה . 5 . 15 . 1 משלים ...
To the book |
|
|