מבחינה סמנטית יידועם של כינוי הרמז ושל השם הנרמז אינו מחויב , שהרי הרימוז מקפל בו יידוע , ומכל מקום די ליידע אחד מהם ( על דרך " הבמת זאת " [ כתובת מישע , ש ' , [ 3 " הכרי זה " [ תרומות ג , ה ] או " דבר הזה " [ ירמיה מ , ג , גרסת הכתיב ; קרי : הדבר ] , " תעניות האילו " [ תענית ג , א ]) כדי להביע את היידוע באופן פורמלי . אף על פי כן הדרך הרגילה בלשון המקרא ובעברית של קומראן להעמיד צירוף של שם וכינוי רמז היא ביידוע שני האיברים : " הדבר הזה " , " הארץ הזאת " , " הדברים האלה " ( אבל אם השם מיודע בכינוי קניין כינוי הרמז אינו מיודע , כגון " דברנו זה" [ יהושע ב , יד ]) . בלשון חכמים הצירוף הזה עומד בדרך כלל בלא יידוע : " כלי זה " , " ככר זו " , " מומין אלו " , אך גם יידועו נפוץ . בחומר שמחוץ לגיבושים הספרותיים שליט המבנה המקראי , ביידוע שני האיברים . כך בכתובות מתקופת התנאים ומתקופת האמוראים , וכך גם בתמד " י : ● ה ז ה – המכר הזה ( מור , 22 כ – ל , ש ' ; 2 מור , 30 ש ' 7 לה ׄ מכ ׄׄ ה ׄ ׄ ה , 16 ה ] מכ ׄ ר ׄ הזה , 22 , 17 להמכר , (; 28 , 24 היום הזה ( ידין , 44 ש ' (; 3 השטר הזא ( נח " צ , 49 ש...
To the book