|
|
עדות המסמכים המנהליים ופזמוני הבידור מבהירה את הפוטנציאל שהיה גלום במערכת הלשונית בת הזמן , אשר על פי רוב לא התממש בשל עכבות שמנעו מחברי הקהילה הלשונית לתת ייצוג ללשון היום יום בטקסטים כתובים . אף כי תופעות הלשון עצמן היו נוכחות בשפה , חברי הקהילה הלשונית היו מורגלים להפריד בין רבדיה הדבורים של העברית ובין גילוייה הכתובים והרשמיים , ורק בנסיבות מיוחדות חשו עצמם משוחררים מן ההרגל לדבוק בדפוסי לשון שנחשבו הולמים את העברית הכתובה . במקרה של הטקסטים המנהליים נבע הדבר מן ההתמקדות של הכותבים בצורך לשכנע בצדקת טענותיהם באמצעות שחזור מקורב של אירועי הדיבור שדיווחו עליהם , ואילו במקרה של פזמון הבידור התאפשר הדבר מפני שנחשב לפעילות טריוויאלית ובת חלוף , אשר נועדה לשעשוע בלבד . שני סוגי הנסיבות אפשרו לכותבים — ובמידה רבה אף עודדו אותם — לחרוג מדפוסי ההבעה המקובלים בכתב בהקשרים אחרים ואפשרו הסתננות של תופעות מלשון הדיבור לטקסטים הכתובים . על אף מגבלותיהם של שני הקורפוסים הללו , החומר האצור בהם מעיד בבירור על הפער שנוצר כבר בשלב מוקדם בתולדות העברית החדשה בין הלשון הכתובה למדוברת . רבות מתופעות הלש...
To the book |
|
|