|
|
שהלכו והתבססו בקהילה הלשונית , אלא ששיעורם בקרב כותבי העברית ודובריה היה בירידה , ודבקותם בקווי לשון שהלכו ונפלטו מן השפה הקנתה ללשונם אופי מיושן . הטקסטים מן התקופה כבר נחלקים בבירור לאלו שמשתקפת בהם היכרות של הכותב עם שימוש הלשון הרווח לעומת אלו המושתתים על טיפוסים אחרים של עברית , אם בשל בחירה סגנונית מודעת אם בשל חוסר היכרות מספקת של הכותב עם דפוסי ההבעה המקובלים בעברית בת הזמן ( ראו פרק ב ) . היקרות קווי לשון האופייניים לכתיבתם של בני דור התחייה בטקסטים מתקופת המנדט כבר הייתה בגדר תופעה מסומנת , וכאשר הופיע קו לשון כזה בטקסט כלשהו , על פי רוב לא היה הדבר בגדר תופעה מבודדת אלא אחד מן הגילויים למכלול שלם של תופעות המסמנות את סגנונו של טקסט זה כארכאי . אף שההבדל בין שני רבדים אלו בתולדות העברית החדשה ניכר היטב בטקסטים , הרקע לשינוי המסתמן בהרגלי הלשון הנוהגים בארץ בין שלהי התקופה העותמנית לראשית תקופת המנדט איננו נהיר . בניגוד למישור הסוציולינגוויסטי , שבו חל במובהק שינוי במעמד העברית בחיי המשתמשים בה , במישור הלשוני קשה להצביע על הגורמים העומדים ברקע השינוי בהיערכות השפה , וזאת משום...
To the book |
|
|