פרק ב גיוון לשוני וניצנים של האחדה

שפות מעצם טיבן אינן מהויות אחידות , ושונות לשונית היא חלק בלתי נפרד מתפקודן . אמנם , הדקדוק המסורתי , הוראת הלשון בבתי הספר , פעילות הכוונת הלשון ואף גישות בלשניות תאורטיות מודרניות מניחים את קיומה של מערכת לשון אחידה ומערכת נורמות אחידה בתוך קהילת דוברים אחידה , אך מדובר באידאליזציה שאיננה קיימת בפועל בשפות טבעיות . התבוננות בהתנהגות הלשונית הממשית של דוברים מבהירה כי " מצבה ה ' נורמלי ' של השפה הוא להפגין שונות מבנית " , וכל הלשונות החיות מתאפיינות במידה של חוסר אחידות ונתונות לתהליכי שינוי מתמידים . השונות הלשונית טבועה בתפקודן של שפות טבעיות משום שמגוון טיפוסי הדוברים וצורכי התקשורת יוצרים בתחומי אותה השפה מגוון רחב של דפוסי הבעה . לשון הדובר האינדיווידואלי עשויה לשקף את מוצאו , את גילו , את ההשכלה שזכה לרכוש , את מעמדו הסוציו אקונומי , את תחומי העיסוק שלו , את מקום מגוריו , את זהותו כחבר בקבוצה חברתית מוגדרת — ושורה ארוכה של גורמים נוספים . קבוצות נבדלות באוכלוסייה עשויות להתייחד בלשונן , וניתן לשרטט הבחנות חברתיות . 1 ניסוח נחרץ במיוחד של הכרה זו — היוצא כנגד הנחות היסוד של הדקדו...  To the book