|
|
גורם נוסף שעיצב את יחסם של החכמים לעוני ולצדקה היה האפשרות שתלמיד או חכם ( או בני משפחותיהם ) יהיו עניים בעצמם . המקורות מעידים שעבור החכמים לא היה העוני תופעה רחוקה ולא מוכרת בהכרח . מסקנה זו נובעת לא רק מהעדויות על עוני בקרב החכמים ובמעגלים הקרובים אליהם , אלא גם מהעובדה שכמה מקורות חושפים את נקודת המבט של השכבות המבוססות פחות , או לפחות מזכירים אותה . לדוגמה , התוספתא מציגה הלכה הרלוונטית לקבצן המעוניין לעשר את המתנה הצנועה שקיבל , והמשנה מציגה פועל שאינו סומך על בעל הבית שלו שיפריש מעשרות כראוי . הירושלמי קובע שאדם צריך לברך ברכת שהחיינו לא רק על בגדים חדשים אלא גם על בגדים משומשים ( ואפילו בלויים ) , מכיוון שבשבילו הם חדשים . הירושלמי מציג את נקודת המבט של העני גם בכמה הזדמנויות נוספות : הקליינט העומד בשער הבית של פטרונו בתקווה שיכניסו אותו אליו ; האדם המקבל יין מהתמחוי לסדר הפסח ונהנה ממנו פחות מכיוון שמקורו בתמחוי ; החכמים והתלמידים הבוכים מכיוון שיש ברשותם רק בגד אחד ולכן אינם יכולים לייחד בגד לשבת . איני טוענת שספרות חז " ל מארץ ישראל מבטאת קודם כול את נקודת המבט של העני , אלא...
To the book |
|
|