|
|
בניגוד לאופי היחסי של השיח הרומי על העוני , כפי שתיאר ויין , במשנה פאה , כמו במקרא , הזכאות לסיוע מוגדרת במונחים אבסולוטים , ולעניים חסרים אמצעי קיום בסיסיים , כגון דיור ומזון . משנה פאה קובעת את הקריטריונים לזכאות לתמיכה מסוגים שונים , על פי מדרג של חוסר כלכלי מדיד , ומשתמשת במונחים מוחלטים ושווים לכול . ככל שהחוסר גדול יותר , האדם זכאי לתמיכה גדולה יותר : א . אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות . ב . מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחויי מזון ארבע עשרה [ סעודות ] לא יטול מן הקופה [ ... ] ג . מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני . ד . היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול . ה . היו ממושכנים בכתובת אשתו או לבעל חובו הרי זה יטול . ו . אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו . ז . מי שיש לו חמשים זוז הוא נושא ונותן בהן הרי זה לא יטול ( משנה פאה ח ז - ט ) . המשנה מגדירה כמה דרגות של מצוקה ואת הסיוע שיש לתת בגינן . פסקה א עוסקת בעניים נודדים ומבחינה בין הסיוע ...
To the book |
|
|