בעמודים הקודמים טענתי שמקורות ארץ ישראל משקפים גיוון מעמדי בקרב חכמים ותלמידים . גיוון זה עולה לא רק מתוך סיפורים על חכמים אלא גם מתוך הדיון ההלכתי , זה המביא לעתים אל קדמת הבמה את נקודות המבט של הקבצן , הפועל , בעליה של חלקת קרקע זעירה או של האריס . אציג כאן שלוש דוגמאות . שתי הדוגמאות הראשונות קשורות לדיני מעשרות . מקורות תנאיים מניחים שהקפדה על אכילת פרות וירקות מעושרים אינה קשורה למעמד כלכלי - חברתי . בשני המקורות הבאים האדם הנמצא במעמד נחות מבחינה כלכלית הוא המקפיד על מצוות התרומות והמעשרות . 98 השוו לפין , הרבנים כרומאים , עמ ' , 72 הדן במסורת זו ומתאר את שמעון בן שטח כבעל אדמות . 99 השוו גריי , " צדקה מכפרת " , עמ ' , 155 - 144 הטוענת שבספרות תנאית יש נטייה להעלים את העניים , ואין בה תיאור של תנא באינטראקציה עם עניים כרונים . 100 כך , למשל , משנה דמאי ג א מניחה שהן בקרב הנותנים צדקה , הן בקרב המקבלים , יש המעשרים את התוצרת שברשותם , ואילו אחרים אינם עושים זאת : " גבאי צדקה בית שמיי אומ ' נותנין מעושר למי שאינו מעשר ואת שאינו מעושר למעשר נימצאו כל האדם אוכלין מתוקן , וחכמים אומרי...
To the book