המורשת המקראית

נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם ( תהלים לז כה ) . פסוק מפורסם זה מתהלים מבהיר שלא ייתכן שצדיק וצאצאיו יגיעו לפת לחם , כלומר צדיקות מגנה מעוני . ובכיוון ההפוך , שלא נאמר בפסוק במפורש - עוני יכול להיות נחלתם של מי שלא היו צדיקים . בפסוקים אחרים במשלי מובעת העמדה שהעצלנות מביאה לעוני ( כד ל - לד ; ו ו - יא ) , וכן מובעת דעה שלילית על העני , הקושרת אותו לא רק לעצלנות אלא גם לרמאות : " ראש עשה כף רמיה ויד חרוצים תעשיר " ( י ד ) , " עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב " ( יט טו ) . אולם פסוקים אלו בספרות החכמה הם היוצאים מן הכלל . הזרם המרכזי במקרא נמנע מהאשמת העני במצבו הקשה . עוני אינו נקשר בדרך כלל לחטאים או להתנהגות לא נאותה , יתר על כן , האל הוא מגן העניים והחלשים בחברה . לעני עומדת הזכות להגנה ולתמיכה של האל - המוצג כאבי היתומים והאלמנות ( תהלים סח ו ) . המקרא פונה אל האדם בקריאה לתמוך בעניים ובחלשים בחברה . כך , למשל , בספר דברים אנו מוצאים את הציווי : " כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה ' אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון . כי ...  To the book