לפי המקורות התנאיים לא היו לחכמים מגע וקשרים עם העניים , והאמפתיה שלהם נשמרה לעניים שמקורם במשפחות עשירות ומיוחסות . לפי עמדה זו , למסורות התנאיות העוסקות בצדקה מכפרת יש נטייה " להעלים את העניים " , והן אינן עוסקות בעניים ממש המוכרים לחכמים אלא בעניים חסרי פנים ושמות . לדעת גריי , בניגוד למקורות התנאיים , החיבורים האמוראיים הארץ - ישראליים משקפים דיון בעניים אמתיים ומדגישים שהעניים הם בחסות האל . גריי מייחסת את השינוי הזה לכך שבתקופה האמוראית החלו החכמים להיות מעורבים יותר במוסדות הצדקה הקהילתיים , ולכן השקיעו את מרצם בפיתוח אידאולוגיה שתעודד מתן צדקה . במאמר אחר , " The Formerly Wealthy Poor : From Empathy to , Ambivalence in Rabbinic Literature of Late Antiquity " שפורסם ב - , 2009 בחנה גריי את העמדות כלפי העניים שבאו מרקע עשיר . גם כאן איתרה גריי שוני בין המקורות התנאיים למקורות האמוראיים וטענה שהמקורות התנאיים מביעים אמפתיה כלפי העניים שירדו מנכסיהם , ואילו המקורות האמוראיים מתחילים לבטא דו - ערכיות כלפי עניים כאלה , ובמיוחד כלפי המחויבות הקהילתית לתמוך בהם בנדיבות על פי מעמדם הקוד...
To the book