הצומחת בערי הפטריות של עולמנו המתועש " . החשש הוא , אם כן , שמא " הערים שיצאו מן האין " , שהקימו בני האדם נטולי היסטוריה , יגרמו ליחס משפיל כלפי בני אדם . ריש לקיש מציע עמדה רדיקלית לשחרור " האנושות מן הזיקה למסורת " . שמירת המסורות יכולה אולי להגן על זכויות בני האדם , אך גוררת איתה תדיר גם את הפגיעה המקובלת בזכויותיהם : ריש לקיש דורש תורה שאינה תלויה במקום ובזמן : תורה נצחית הקשורה לאישיות באשר היא , גם בבדידות המתבדלת . החברה המודרנית אינה תלויה בהיסטוריה או בהשלכותיה . היא מבססת את סידורה על הכבוד האנושי , על אישיות האדם . היא נקבעת בהתאם לאישיות . בוז למנהגים ולמיתוסים , לכל העדות מן הסוג הראשון על פי שפינוזה , בוז לכל אמצעי הדיכוי האלה ! הארץ כאוטופיה גם בעניין זה מנהל לוינס שיחה מרתקת ומאתגרת מול בובר , שאף הוא שואל על משמעותה של האוטופיה : התביעה האנטי - אוטופית להגשים את האוטופיה . בובר איננו מוכן להשאיר את הרעיונות החברתיים כתיאוריה וכאוטופיה , והוא מבקש להגשים אותם בחיי המעשה . העניין המדיני איננו נבדל משאר נושאים ורעיונות . כך אומר בובר : " תשובתו האמיתית של דור על מצבו , אי...
To the book