פרק שני: המדינה: על הצדק ועל הברית

הפילוסופים הגיעו לכלל מצב שהם עוסקים במובנה ובכיוונה של ההיסטוריה כחברות ספנות בתחזיות מזג האוויר . המחשבה אינה מעזה עוד לנסוק מעלה מבלי לחוש לעזרת הניצחון . לאחר שהייתה שפחתה של התיאולוגיה , התהיה הפילוסופיה שמשית לפוליטיקה ? כדי להיות סמוך ובטוח בקביעותיו , על הפילוסוף להגות בפוטנציאל התעשייתי של העמים וביוזמותיהן של ממשלות . הנימה הביקורתית - סרקסטית של לוינס , שבמרכזה החשד והחשש שלו שמא הופכת הפילוסופיה להיות לשפחתה של הפוליטיקה , היא חלק מן השאלה הגדולה בדבר היחס שבין הפוליטיקה והפילוסופיה . באופן ממוקד יותר , תוהה לוינס על הסתירה האפשרית שבין המחשבה הפוליטית ובין האתיקה , כמו גם על הסתירה שבין הפוליטיקה ובין המחשבה הדתית - מוסרית . מבחינתו של לוינס התייחסות אל התחום הפוליטי פירושו להתייחס אל האתיקה כיסוד המכונן של הברית הפוליטית . במקום להתייחס אל הפוליטי כאל אמנות הפשרה בין זכויות ואינטרסים , יש לראות בו כלי שרת של האתיקה ושל הצדק . מבחינה פילוסופית , זו טענה מעניינת בתוך השיח הפילוסופי הפוליטי , ומבחינה מוסרית היא אפילו מפתיעה בתמימותה הנועזת . ובכל זאת , מה שחשוב בניסיון המיקו...  To the book