|
|
חיסולן של הערים הפלסטיניות בעקבות הקמת מדינת ישראל - בעיקר המרכזיות שבהן כמו יפו , חיפה וירושלים - ובעקבותיו היעלמות הזיכרון הקולקטיבי , משתקפים בין השאר בקביעה שהתפתחות האמנות הפלסטית הפלסטינית החלה לאחר שנת . 1948 קביעה זו , שהפכה עם השנים לקאנונית , אומצה בידי רבים מן ההיסטוריונים הפלסטינים של האמנות , ובעקבותיהם בידי היסטוריונים ישראלים . בבסיסה של טענה זו עומדת ההנחה כי האמנות הפלסטינית לפני שנת 1948 הייתה רק בשלב העוברי שלה - שלב של ניסיונות חובבניים ראשוניים שטרם הבשילו והתעלו לרמה של אמנות לשמה ( fine art ) או של עשייה מקצועית המאפיינת מרחבים אורבניים " אמתיים " . על פי הנחה זו , היא מתחילה להופיע כאמנות גבוהה של ממש רק אחרי , 1948 כשכישרונות פלסטיניים בתחום האמנות שנאלצו לנטוש את מולדתם השתקעו בערים בעולם הערבי ובמרכזים עירוניים אחרים . את הפעילות בתקופה המנדט , אותם ניסיונות ראשוניים ועובריים , מגדירים רבים מן ההיסטוריונים כלא יותר מ " מלאכת יד" ( craft ) או " אמנות שימושית " המבוססת על המסורת הנוצרית והאסלאמית , למשל קישוט וציור על כלי קרמיקה , קליגרפיה , רקמה ואיקונוגרפיה ....
To the book |
|
|