פרק שלישי | נשים במרחבי הפנאי והתרבות

אסמא טובי , עיתונאית , סופרת ופעילה בתנועת הנשים הפלסטינית בתקופת המנדט הבריטי , נדרשה בטורה " נסאאיאת " (ﻧﺳﺎﺋﻳﺎﺕ , עניני נשים ) , שהתפרסם בקביעות בעיתון פלסטין , למה שהיא מכנה " אופנת הדיבור של אמהות עם ילדיהן בשפות לועזיות " . במאמר שכותרתו " האם זו קדמה ? " ( פלסטין , 13 . 1 . 1945 ) העלתה טובי לדיון ציבורי נושא שטרד את מנוחתה . פעם אחת , היא מספרת , כשישבה בבית קפה בעיר , התגנבה לאוזניה שיחה בין אם צעירה ובין שני ילדיה הקטנים שישבו בשולחן סמוך . חלקים מן השיחה , על פי עדותה , התנהלו בשפה זרה . ביקורתה , כך ניתן להניח , מופנית כלפי נוהגן של אמהות צעירות ומשכילות מקרב מעמדות הביניים העירוניים לשוחח עם ילדיהן בשפה זרה . ואולם אותנו מעניינים פרטי הרקע : מעדותה של טובי אנו למדים בעקיפין על תפקידה של העיר הפלסטינית שלפני , 1948 אשר סיפקה לנשים מרחבים ציבוריים ומקומות בילוי כמו בתי קפה , אשר " ערים " פלסטיניות בישראל של היום , בעשור השני של שנות האלפיים , אינן מסוגלות לספק להן . טובי מספרת שנוהג נפסד זה , של אמהות המתבלות את שיחותיהן עם ילדיהן הקטנים במשפטים בשפה זרה , התפשט גם לגנים ציבו...  To the book