בתקופה הקדם אסלאמית ( ג ' אהליה ) פעלה הצלחה כחוק וכמנהג שבטי בלעדיים והייתה על פי רוב הדרך היחידה לפתרון סכסוכים . מריבות פנים שבטיות היו בתקופה זו לדבר שבשגרה . הן נבעו בדרך כלל ממחלוקת על מקנה , על שטחי מרעה , על בורות מים , על בארות או על מעיינות , מסכסוך גבולות או מעלבון אישי שהתגלגל לסכסוך דמים . השכנת שלום באמצעות פיוס ( צלחה ) הושגה בסופו של דבר על ידי התערבות ותיווך של צד ניטרלי כלשהו . המנהג חייב את השבט שספג פחות נפגעים לשלם לשבט היריב כופר נפש ( דיה ) . סכסוך שהתגלע בין בני שבט בנו בכר לבני שבט בנו תע ' לב בצפון מזרח חצי האי ערב התגלגל בשנת 525 בערך למלחמת אל בסוס . מלחמה זו , מהמפורסמות שבמלחמות בין שבטי ערב , נמשכה 40 שנה . רק התערבותו של אל מנד ' ר השלישי , מלך אל חירה , אפשרה לבסוף להשיג צלחה . גם המלחמה השבטית שכונתה " מלחמת דאחס ואל ע ' בראא " ( במחצית השנייה של המאה השישית ) , מלחמה שהתנהלה בין שבט עבס לשבט ד ' ביאן במרכז חצי האי ערב , הסתיימה באמצעות צלחה . במהלך התקופה הקדם אסלאמית היו שופטים שבטיים מפורסמים ששמם יצא לתהילה בכל חצי האי ערב , ובהם הרם אבן סנאן אבן ...
To the book