רוב הפעילות הוותיקות שהתראיינו ציינו כי בתחילת דרכן בתנועה האסלאמית באמצע שנות ה , 80 הגברים בתנועה — בייחוד המקורבים להן : אחים , אבות או בני זוג — היו אלה שהרחיבו את ידיעותיהן בדת . הן למדו בקבוצות קטנות בבתים או במסגדים הסמוכים , והיו מהן גם שלמדו באופן עצמאי באמצעות ספרים שהגיעו מהגדה המערבית . בודדות הספיקו ללמוד שנה או שנתיים במכללת אל דעוה שבקלקיליה טרם סגירתה בתחילת האינתיפאדה הראשונה ב . 1987 עבור רבות מהפעילות הוותיקות שנות ה 90 היו בגדר שעתן היפה ביותר . בשנים אלו התרחבה פעילותן למקומות רבים במשולש , בצפון הגליל ובנגב . חלקן המשיכו גם בשנות ה 2000 לנהל את העמותות שנוסדו על ידי שני פלגי התנועה ויועדו לנשים . הפעילות הוותיקות הגדירו את עצמן חלוצות , ובהקשר זה תיארו חוויה של זרות בתוך קבוצת ההתייחסות שלהן . אום סמיר , פעילה לשעבר מכפר קאסם , שפנתה לעיסוק במסחר , תיארה את המצב בשנות ה : 80 " באותה תקופה שררו מנהגים רחוקים מהאסלאם . נשים לא ידעו על הזכויות שלהן . שמגיע להן ללמוד , לבחור עם מי להתחתן , איך להתלבש , למי להצביע בבחירות למועצה המקומית , איך להתנהג , לקבל ירושה ,...
To the book