השיח המחקרי

בספרות המחקר העוסקת בתנועה האסלאמית בישראל בולטות שתי גישות : הגישה הקונפליקטואלית , או המתעמתת , והגישה התרבותית . לפי הגישה הראשונה , קונפליקטים הם שמניעים את ההתפתחויות ההיסטוריות . בראייה זו , התנועה האסלאמית היא גורם מרכזי במאבק אידיאולוגי ופוליטי על ההגמוניה בציבור המוסלמי , מאבק שמשולבים בו אינטרסים אישיים וקבוצתיים , ואילו הדת היא כלי בידי התנועה כדי לבסס את מעמדה ולהתבדל מהחברה היהודית . ביטוי לגישה המתעמתת אפשר למצוא בחשדנות שמאפיינת את המחקר הישראלי ביחס לתנועה האסלאמית . מחקרים שונים הנוטים לגישה זו הציגו את התנועה כמי שמדברת בשני קולות : האחד , מיליטנטי , שמופנה לקהל הערבי , והשני , רך יותר , שמופנה לחברה היהודית ישראלית . הנטייה הרווחת כאן היא לזהות את הפלג הדרומי כמתון יותר ביחס למדינה , ואילו את הפלג הצפוני כגורם קיצוני הקורא תיגר על המדיניות הישראלית כלפי המוסלמים והמקומות הקדושים להם , ובראשם מסגד אל אקצא . מחקרים אלו התקשו לקבוע אם מדובר בתנועה פוליטית או חברתית ולרוב מצאו סתירה בין מחויבותה המוצהרת של התנועה לשמירת החוק הישראלי לבין תפיסותיה הדתיות והפוליטיות . אפשר...  To the book