אזרחות וזהות

קודם שנדון בשאלת הזהות והאזרחות , ראוי להדגיש שצעיר ערבי ישראלי לרוב ישווה את עצמו לנער יהודי בן גילו בישראל וישלול את הנטייה הרווחת בציבור היהודי בישראל להשוותו לצעיר במדינות ערב . ההשוואה לרוב מתסכלת , והפערים גלויים . צעיר מוסלמי באירופה , מהגר או בן דור שני ואף שלישי למהגרים , נוטה גם הוא להשוות את עצמו לבני גילו " הלבנים " . גם כאן ההשוואה מתסכלת . סיכוייו של מהגר מוסלמי למצוא עבודה מתגמלת פחותים מאלה של מקבילו ה " לבן " , ואף שכרו יהיה בהתאמה נמוך יותר . מהגר צעיר זה מסרב להשוות את עצמו לבני גילו בארץ מוצאו או בארץ מוצאם של הוריו וסביו . מהגרים מוסלמים באירופה מציינים לפחות שתי זהויות / אזרחויות — מעשיות או מיוחלות — שהם מחזיקים בהן : זו של המדינה האירופית הקולטת ( אם אמנם הוענקה להם ) וזו של ארץ המוצא שלהם או של אבותיהם . לעתים קרובות נמצא שהם מזהים את עצמם עם המושג המופשט יותר " אומת האסלאם " . הרעיון של " אומת האסלאם" נוכח במיוחד כאשר המהגר חש ניכור והדרה במדינה האירופית שבה הוא שוהה . כאשר זו דוחה אותו וכאשר ארץ מוצאו או מוצא אבותיו אינה יותר מרעיון רחוק , או אז " אומת האסלאם...  To the book