היחסים הסוערים לעתים קרובות בין אירופה לבין המיעוטים המוסלמיים החיים בה מעוררים דיונים רבים ביבשת ואף מחוצה לה . ספקות שבים ועולים בדבר נכונותה של אירופה להכיל את הקהילות המוסלמיות שבתוכה : לא להדירן מתרבותה ומעושרה מצד אחד , ולא לאלץ אותן לסגל לעצמן אופי אירופי ואף חילוני מצד אחר . בה במידה מוטלים ספקות בדבר יכולתם ורצונם של מהגרים מוסלמים להיקלט באירופה , להתאים את עצמם לסטנדרטים ולקודים האירופיים , לאמץ מרכיבים מהתרבות המערבית ולקבל על עצמם את כללי המשחק הדמוקרטי . מגוון הקבוצות האתניות שהצטרפו בעשורים האחרונים לאוכלוסייה הוותיקה של היבשת נתפסות כמי שהאמונות והערכים שלהן קוראים תיגר על הצביון החילוני והליברלי של אירופה . כיום , לאחר מאות שנים שבהן נדחקה הדת באירופה לשוליים , ניצבת זו מול דת שרבים במערב רואים בה דת לעומתית — האסלאם . המפגש בין המהגרים לסביבה הקולטת אינו מפגש קל , באשר הוא נוטה מטבעו להדגיש את השונה ואת המפריד שבין האוכלוסיות ולא השקפות או ערכים שיכולים להיות משותפים להן . הערכות בדבר עתיד היחסים בין אירופים " ותיקים " לבין מהגרים מוסלמים נשענות לעתים על הלקחים שנלמדו...
To the book