|
|
כפי שכבר נרמז לעיל , בתי הדין השרעיים בישראל בכלל , ובית הדין במערב ירושלים בפרט , מהווים מעין " יציר כלאיים " המשלב בתוכו בעת ובעונה אחת בית משפט ממלכתי ישראלי ובית משפט דתי מוסלמי . השילוב הלא פשוט הזה מוליד מתחים פנימיים , ואלה באים לידי ביטוי כמעט בכל ממד של פעולת בית הדין . מגמות של בירוקרטיה רשמית ובלתי אישית מתקיימות בו בצד מגמות של יחסים אישיים ויחסי פטרון קליינט ; תפיסות שוויוניות של מעמד האישה בצד תפיסות פטריארכליות ; זהויות ישראליות בצד זהויות פלסטיניות ; השפה הערבית בצד השפה העברית . אדגיש , עם זאת , כי אין בכוונתי לשחזר כאן תפיסות דיכוטומיות של מזרח מול מערב או מודרני מול מסורתי , ולטעון כי ההיברידיות של בית הדין נובעת ממפגש של זהויות שונות , שכל אחת מהן מגובשת , מונוליטית , סטטית והומוגנית . הצגה כזו של הדברים תהיה רדוקטיבית ולא מדויקת , שכן כל " זהות " שכזו כוללת אלמנטים מנוגדים , ומתאפיינת במתחים פנימיים . כך , לא פחות משהבירוקרטיה הממלכתית הישראלית מכילה מרכיבים של פטרונז ' , ה " מסורת האסלאמית " מכילה מרכיבים של בירוקרטיה בלתי אישית . אופיו , תכונותיו ומראהו של בית הד...
To the book |
|
|