פדילה אלפארוק פניה לא היו זעופות , אולם בשל תלאות החיים הן נראו משוחות בצבעים כהים קודרים . גם חיוכה היה עצור . היא התבדחה וצחקה , אך הבדיחות שלה היו בעלות הומור כהה קודר . היא גם פטפטה המון ונהגה להפוך את המפגשים שלנו לחגיגות של צחוק ובידור , אולם אפילו פטפוטיה היו צבועים בגוונים כהים . מאז שאני זוכרת אותה , תמיד התעטפה בגלימות בצבע כחול כהה , כמעט שחורות . פעם אחת נתתי לה במתנה גלימה בגוון בהיר . היא דחתה אותה באדיבות ואמרה , "הגוונים הצבעוניים אינם מתאימים לאלמנות . בעלי היה שהיד . אני חייבת לשמור על כבודי , אחרת יטרפו אותי הזאבים " . בתה פוזיה ואני היינו בדיוק באותו הגיל . נולדנו באותה שנה , . 1962 היא נולדה לפני העצמאות בקצת , ואני נולדתי אחריה , גם כן בקצת . שתינו פספסנו את רכבת הנישואים , אולי משום שהמזל הטוב אינו מצוי בשפע . אני רציתי להיות רופאה והיא רצתה להיות מורה . אולם היא לא נעשתה מורה ואני לא נעשיתי רופאה . דודה של פוזיה , אחי אביה , פסק שעליה להישאר בבית כדי לשמור על שמה הטוב של המשפחה . וכדי שאללה יברך אותה בחתן . הוא אמר לאשת אחיו , החאג ' ה זינב : - יא זינב , עלייך ל...
To the book