|
|
גם בהקשר של מלחמת העולם השנייה והשואה מופיעה התבנית של דחיפת אובייקט רדוף או מושפל או חלש מעלה מעלה במעלות קדושים , טהורים וגיבורים , כזוהר הרקיע מזהירים , יחד עם דחיפתו מטה של אובייקט חזק , גדול ואטום והטבעתו באות קין של שפלות מוסרית . כך הדבר בשירים ' עגלת הילדים ' , ' משמעות הפלישה הגרמנית להונגריה ' ו ' אמא כבר מותר לבכות ' , העוסקים כולם במצב הילדים בשואה ונמצאים בסולם עולה מבחינת דרגת המרירות הסאטירית המוטבעת בהם . השיר הראשון הוא שיר תהילה לעגלת תינוקות , שנדחפת בידיה של אם , חצתה את האלפים , הפירנאים והקרפטים וגברה על " תיל / וגבולות וקונסולטים " . זהו כלי רכב ש " אינו מחכה לרחמי ועידות . / לבדו הוא סולל לו דרך . / יתכן כי הרבה / אמות מאחדות / יצטרכו לפניו / לכרע ברך " . השיר השני הוא בלדה סאטירית המעלה על הדעת את ' שר היער ' של גתה ובה שני ילדים נמלטים דרך היער בשלג מאימת הפרניכטונגסקומיסיון ( ועדת ההשמדה ) המביטה בזכוכית מגדלת ועמה רופאים ורופאות של הצלב השחור ( הכוונה לצלב הקרס הנאצי ) . בשארית כוחותיהם מצליחים הילדים לחצות את הגבול להונגריה אלא ש " ברגע ההוא , פרשנים צבאיים...
To the book |
|
|