|
|
בשיר ' דינו של עקרון ' , המהווה תגובה של אלתרמן לדרישה הבלתי מתפשרת של האו " ם לנסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים שכבשה במלחמת סיני ללא כל תנאי וללא קבלת ערבונות לחופש שיט וביטחונות להפסקת התקפות הפדאיון מרצועת עזה ובניית עוצמה צבאית מצרית בסיני , הפאתוס אינו רק בבחינת קישוט לטיעון או חיזוק לטיעון , אלא הוא הוא הטיעון . לאחר שהוא כותב בלשון נמלצת על האו " ם ועל חשיבותו ההיסטורית , אלתרמן דוחה על הסף את תביעתו , זאת משום ש : אתנו הצדק . זאת יודעים גם דורשי הענש . לא תשב ישראל פרזות בין חורשי הכותה פנים וערף . נימוקים ממשיים לדחיית הדרישה או לריכוכה , כלומר נימוקים משפטיים דיפלומטיים המתבססים על תקנות והחלטות האו " ם ועל אמנות בינלאומיות , לא ממש מובאים ( זאת אולי משום שצדקה של מדינת ישראל הוא " א ֱמת מובנה מאליה " ) . כתחליף ובאורח אופייני למודוס הנבואי מגויס למערכה הגורל כמעין פרקליט על מטאפיזי וטרנסצנדנטלי , מעין גלגול גברי סמי משפטי של שכינת ישראל , המשמיע משמים , בקולו הסמכותי ובמעין תקבולות מקראיות חגיגיות , את הצו הכמו אלוהי ( הגורל למעשה משעה את המשפט הבינלאומי בשם עקרונות משפטיים...
To the book |
|
|