פרק שלישי יום קטנות: המודוס הדיוני ומותה של שירת העיתון האלתרמנית

המודוס הדיוני , יחד עם המודוס הסאטירי והמודוס הנשגב , הוא אחד משלושת המודוסים המכוננים את שירתו העיתונאית של אלתרמן . באופן גס ניתן לומר כי שירתו העיתונאית של אלתרמן נולדת ומתפתחת כשירה סאטירית / שנינתית ונוטה בשנות הארבעים אל הערוץ ההרואי הנשגב ( השיר הנבואי ואחיו ) . מיום הקמת המדינה , או מעט אחריו , עולה המודוס הדיוני והופך להיות בהדרגה המודוס השליט בשירה העיתונאית של אלתרמן , כאשר הוא מגלה את פניו , הן בשירים המגלמים אותו באופן מלא פחות או יותר והן בהתמזגותו עם אחד המודוסים האחרים ( או עם שניהם ) ליצירת שילובים משילובים שונים . השיר הדיוני האלתרמני הוא מעין מאמר דעה עיתונאי , הכתוב בשורות קצוצות ( לעתים ארוכות מאוד ) , במשקל ובחרוז . ככזה הוא עושה שימוש במיטב הרטוריקה השכנועית של הרציונליזם המערבי . בלבה של רטוריקה זו מצוי מה שאריסטו כינה לוגוס — כלומר בניית טיעונים חזקים . אריסטו מנה שני אלמנטים נוספים ברטוריקת השכנוע הרציונלית — אתוס ופאתוס . ואמנם השיר הדיוני האלתרמני אמון על שלושה יסודות אלה . נוסף עליהם , עושה אלתרמן שימוש רב באלמנט שאריסטו לא הזכירו , למרות שהוא יסוד מוסד בז ...  To the book