עמדתו של אלתרמן כלפי הרובד האזרחי בורגני בחברה , אותו רובד המונע על ידי רווח אישי ומטרתו צבירת רכוש והון , ובעיקר כלפי המפלגות המייצגות אותו ונותנות לו הצדקה אידיאולוגית , היא עמדה של בוז פטרנליסטי . הוא מוכן לקבל את קיומם של יסודות אלה בחברה , אבל הוא אינו מוכן להעניק להם הערכה והוקרה ( כלומר , הוא מוכן להעניק להם את האפשרות לצבור הון , אבל הוא אינו מוכן להעניק להם הון סימבולי ערכי ) . הוא מסתמר כולו כנגד האפשרות שהאתוס של היוזמה הפרטית והרכוש הפרטי יהפוך להיות האתוס המוביל במדינה . בשירו ' הכוח השני במדינה ' , שנכתב בעקבות הצלחתה המפתיעה של מפלגת הציונים הכלליים בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בנובמבר , 1950 הוא נוקט שני מהלכים רטוריים מבריקים : הראשון , משחק מילים על שם המפלגה — 49 הטור א , עמ ' . 226 - 223 למעשה החייאת התוכן הסמנטי המת החבוי בשם זה ( ' ציונות כוללת ' ) תוך כדי ניתוקו מהוראתו הפוליטית המיידית — מפלגה מסוימת קונקרטית בעלת אג 'נדה ספציפית בתוך הספקטרום הציוני . השני , ניוד משמעותה של המילה ' כוח ' מן השדה הפוליטי מפלגתי אל השדה האנתרופולוגי פסיכולוגי , השדה של הכוחות ...
To the book