|
|
יהדות המערב המבוססת — בין אם היא ציונית ובין אם אינה ציונית — העלייה לארץ ישראל היא ממנה והלאה , ולכן היא זוכה מאלתרמן ליחס עקבי של טינה ניטשיאנית ( צרפתית : — ( ressentiment כלומר טינה עמוקה שעל בסיסה נבנה אתוס מוסרי שלם . ההתקפה הסאטירית כנגד יהדות זו היא התקפה חומצתית , ארסית , המהווה דוגמה מצוינת לכוחה המניע של שלילת הגלות באידיאולוגיה הציונית . אלתרמן לא יפספס הזדמנות להזכיר ליהודי ארצות המערב , תוך התעלמות מטענותיהם הנגדיות , שהם יהודים גלותיים , שהם חיים בגלות , שהם לעולם לא יהיו חלק טבעי מסביבתם , שתמיד תהיה איזו מחיצה שקופה שתעמוד ביניהם ובין החברה הזרה , ושהם המשך ולא סטייה מאבותיהם — היהודים הישנים של העיירה המזרח אירופית . בשיר ' קבלת פנים בבוסטון ואחד היהודים ' הוא מעלה דיוקן של מה שאמור להיות יהודי אמריקאי טיפוסי , דיוקן שפורט על כל הנקודות הרגישות בתודעה היהודית אמריקאית ( בעיקר הסכנות האורבות — התבוללות ואנטישמיות ) . הדיוקן ספוג כולו באטריבוטים משפילים ומנמיכים הן בתחום הפיזי , הן בתחום הרוחני והן בתחום המקצועי . הוא בנוי במתכונת הסטריאוטיפ היהודי של השטעטל ואינו רחוק ...
To the book |
|
|