|
|
מדי פעם כשאני יושב עם חברים לארוחה במסעדה טובה אני שם לב לתופעה מוזרה מעט בהתנהגותי . לאחר שישבנו וסקרנו כולנו את התפריט מתחילתו ועד סופו בעניין רב , ולפעמים אף קיימנו דיון קצר על מה כדאי ומה לא , מגיע שלב ההחלטות . אם לרוע המזל פונה אלי המלצר ראשון אני נוטה לעשות את הבחירה באומץ רב ומתוך נחישות מופגנת . כאשר הנשאל השני מחליט על בחירה שונה משלי אני מביט בו בחמלה רבה . אבל כאשר הנשאל השלישי מצטרף לבחירתו של השני אני מרים גבה וכאשר הרביעי מחליט כמו השניים שלפניו אני מתחיל להזיע . אם מצטרף אליהם סועד חמישי כבר איני טורח להקשיב . אני יודע שעשיתי טעות פטאלית . נותר לי רק להמתין בעצבנות עד שהמלצר יסתלק ויתחיל להתרחק מהשולחן . בשלב זה אני מתנצל בלחש בפני החברים ורץ אחריו אל תוך המטבח כדי לתקן את הזמנתי . אם אתם סובלים ולו מגרסה מוחלשת של התופעה , אתם לא לבד . הביטחון העצמי המופרז שלנו מתפוגג ברגע שאנחנו נדרשים לקבל החלטות במקביל או בהמשך לפרטים אחרים המקבלים החלטות דומות . דווקא אז אנחנו מועדים לקונפורמיזם , לחיקוי יתר ולביטול מהיר מדי של דעתנו לנוכח דעת הרוב . לא מדובר בסתירה מהותית . ביטחון...
To the book |
וינטר, אייל
|
|