"גילה" ו"פְלטשקעֵס"

איך בעצם התחילה קריירת המחול שלי ? כוראוגרפית צעירה , גלית ליס שמה , למדה לתואר שני במחול באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים . לצורך עבודת הגמר היה עליה להעלות מופע מחול . היא החליטה שהמופע שתעלה יעסוק בזקנה , וישתתפו בו נשים בנות הגיל השלישי שלא היו רקדניות בעברן . גלית ביקשה להבין לעומק מהי הזקנה , כיצד חשות נשים בגיל זה ועוד . כדי למצוא את הרקדניות שלה ערכה גלית סדרת ראיונות עם נשים בנות הגיל השלישי . כך נפגשה עם רבקה אליאב . בשיחה אמרה רבקה ' לה לגלית , שכדאי לה לדבר עם רות בן ישראל , כי היא פרסמה ספר על הזקנה . גלית קיבלה את עצתה , התקשרה אליי ונפגשנו . אחרי שעות אחדות שהצגתי לה בהן את הרעיונות והמסרים שגדעון ואני העלינו בספר מי מפחד מהגיל השלישי , שאלה אותי גלית שאלה ששינתה את חיי : " תהיי מוכנה לרקוד ? " " כן " , עניתי לה מיד בלי לחשוב . " תהיי מוכנה גם לדבר ? " שאלה אותי שאלה נוספת . " לא " , עניתי לה מיד בלי לחשוב . " רקדנית אני כן , שחקנית אני לא " . קבענו להיפגש למחרת היום בסטודיו " נעים " למחול כדי להתחיל לעבוד על המופע . סטודיו " נעים " היה מחופה ברצפת פרקט , קירותיו מכוסים ב...  To the book