"שפיצים", האודישן והמופע

האולם הקטן בצוותא היה חשוך ; היה אפשר להבחין בבוחנים היושבים בו ליד שולחן . עמדתי במרכז הבמה בתוך אלומה של אור , דרוכה לבצע את הסולו שלי שהיה מורכב מתרגילי שיווי משקל . ידעתי שעופר הצלם , שצילם סרט תיעודי עלינו שלימים נקרא פלטשקעס , מנציח את הרגע המיוחד הזה במצלמת הווידאו שלו . על הדלת התנוסס השלט : ' " שפיצים ' — אודישן " . בחזרות היו רגליי יציבות . לא היה לי כל קושי לבצע את תרגילי שיווי המשקל , אבל במבחן הבמה תקפה אותי התרגשות שהתפשטה בכל גופי . שלא מרצוני החלו רגליי רועדות ומרקדות . התקשיתי לעמוד על רגלי האחת ולהרים את האחרת אל על . נתקפתי פחד . מחשבות אימה הציפו אותי : " מה יהיה ? אני מקלקלת את המופע . בגללי לא נעבור את האודישן . אני מכשילה את כל הלהקה . מה יאמרו חברותיי למסע המיוחד הזה ? כיצד תגיב גלית ? " ( שעוד ידובר בה להלן ) , אבל אז שטף אותי עוד גל של תחושות . הסתכלתי סביבי , ראיתי את עצמי על הבמה לאור הזרקורים ונמלאתי גאווה אין קץ . האודישן הראשון שלי . אני בת השבעים ושש משתתפת בגילי המופלג באודישן . פשוט לא ייאמן . לבי רחב מהנאה . בגילי אני מחוללת על הבמה . לפתע חדלו ברכיי ...  To the book