התחרות

שתים עשרה שנה אחרי שקריירת המחול שלי נגדעה בעודה באבה נדמה שקריירת המחול שלי ניסתה להרים ראש , אם לא בתחום הבלט , אז לפחות בתחום הריקוד הסלוני . באותם ימים כבר הייתי נשואה לגדעון , והיה לנו בית קיץ קטנטן באשקלון ובו בילינו את סופי השבוע . את לילות השבת העברנו על פי רוב בכפר הנופש הצרפתי שהוקם על חוף הים . באחד מערבי השבת נכנסנו לכפר , וכדרכנו התיישבנו ליד שולחן פנוי . שתינו יין אדום והיינו שקועים בעצמנו , מתעלמים מהעולם שמסביב . ברקע נשמע קולו של המדריך המפטפט ברמקול בצרפתית . רוח הים נשבה ונעשה קריר , ואני הצטערתי שלא הבאתי צעיף לכסות בו את כתפיי החשופות . " בואי , תתחממי תוך כדי ריקוד " , הציע גדעון . " רחבת הריקודים מתמלאת בזוגות , ומזמן לא רקדנו " . " בכיף " , עניתי מיד , " בא לי קצת טנגו ורומבה " . בדרך לרחבה קלטתי את דברי המדריך הצרפתי שבקעו מהרמקול . התברר שעל הרחבה מתנהל משחק ריקודים . " זה לא ריקודים , אלא משחק ריקודים " , אמרתי לגדעון . " איזה מין משחק ? " שאל גדעון . " כשהתזמורת מנגנת , הזוגות המתחרים מתבקשים לרקוד . כשהיא מפסיקה צריך לקפוא במקום . זוג שזז יוצא מהמשחק . אחרי...  To the book