למה ציור?

התלבטתי ביני לביני באיזה תחום עליי להתחיל . התשובה האינטואיטיבית שלי לא איחרה לבוא : אתחיל בציור . את חמש השנים הבאות אקדיש לפיתוח כישורי הציור שלי . כשסיפרתי על כך לגדעון , הוא שאל : " למה דווקא ציור ? " " חשבתי על זה הרבה " , עניתי לו , " ראיתי שהציור הכי מושך אותי . בדיוק בגלל זה למדתי בפריז עיצוב אמנותי " . " את צודקת . זה עובר אצלך בגנים מסבא שלך ומאבא שלך " , הסכים אתי גדעון . " אתה זוכר את הקירות בבית הוריי שהיו מכוסים בטפט של הציורים של אבי ? " שאלתי . " אתה זוכר שעל שרשרת השעון שלו הייתה תלויה מדליה שהוא זכה בה בתחרות ציור שהתקיימה בפורט סעיד ? " ואחרי מחשבה נוספת אמרתי : " אבל הציירת האמתית במשפחה הייתה דודתי , צילה ניימן " . חוץ מהנטייה האישית והמשפחתית לציור , לשיקולי הבחירה שלי הייתה סיבה נוספת . שהרי רק בתוקף הנסיבות המשפחתיות המרתי בראשית דרכי המקצועית את העיצוב האמנותי בעולם המשפט . אז סברתי , מן הסתם , שמדובר בפסק זמן בלבד שאני לוקחת מעולם האמנות . כלומר , החזרה אליו סוגרת מעגל חשוב בחיי . עם זאת , היה לי ברור שאינני יכולה לחזור לצייר כפי שציירתי לפני חמישים שנה . שקלת...  To the book