השיעמום והאפשרויות

ערב אחד , חודשים אחדים קודם לכן , ישבתי בחברת גדעון בסלון ביתנו . גדעון אמר : " רותילי , את נראית לי עצובה בזמן האחרון , ואני לא מבין למה . את בשיא הצלחתך . הכול משחרים לפתחך , אז מה מציק לך ? " " פשוט משעמם לי " , השבתי . " מה פירוש משעמם לך ? את כל הזמן עסוקה ; פה את שופטת , שם את מחוקקת , את עומדת בראש כל מיני ועדות חשובות במערכת יחסי העבודה , ואין לך רגע לנשום , אז מה פתאום משעמם לך ? " שאל גדעון בתמיהה . " יש לי תחושה שאני חוזרת על עצמי . אני משתמשת באותן שיטות מחקר לפני כתיבת כל ספר . אני נפגשת עם אותם אנשים , ואני יודעת מה כל אחד יאמר עוד לפני שהוא פותח את הפה . כבר נמאס לי מקריאת פסקי דין ומהדיונים בוועדות הכנסת . אפילו הישיבה על כס השיפוט כבר אינה מעניינת אותי . יש לי תחושה כאילו קירות המשפט סוגרים עליי " . " אז למה את לא מדברת אתי ? " שאל גדעון , " יחד אנחנו יכולים לחשוב על משהו שיוציא אותך מהשיעמום " . " כשכתבנו יחד את הספר מי מפחד מהגיל השלישי " , אמרתי לו , " הספר שבו חקרנו את ההשלכות של המהפכה הדמוגרפית על חיינו , הבנתי פתאום שיש לי עוד עשרים — עשרים וחמש שנות פעילות . אנ...  To the book