הספרייה

ספרייתי המוקדשת לענייני משפט הייתה ארוזה בארגזים במשרדי שבקומת הקרקע של בניין מינקוב באוניברסיטת תל אביב . המתנתי שם לעובדי האיגוד המקצועי שיבואו לאסוף אותם . הסתכלתי על הארגזים וחשתי מועקה מסוימת , כאילו ארבעים וחמש שנות חיים נעקרות ממני . באותו הרגע נכנסה לחדר חברתי וראתה אותי מוקפת ארגזי ספרים . " אחותי " , שאלה חברתי , " איך את יכולה להיפרד מהספרייה שלך ? " " כשארזתי את הספרים " , עניתי לה , " תקפה אותי באמת מועקה . אבל אחרי דקה התעשתי . מרגע שהחלטתי להיפרד מעולם המשפט , אין טעם להיאחז עוד בספרים . בכל מה שקשור אליי הם מילאו את ייעודם . היום הם ישמשו טוב יותר את האיגוד המקצועי " . כשיצאה חברתי , נשארתי להמתין לאנשי האיגוד המקצועי . בינתיים פשפשתי בארגז הספרים ושלפתי את ספרו של הוגו סינזהיימר ( Hugo Sinzheimer ) משנת . 1907 נזכרתי כמה שמחתי שהשגתי ספר נדיר זה בביקורי בארגון העבודה הבין לאומי לפני יותר מארבעים שנה וכמה נעזרתי בתורת הנורמטיביות של ההסכם הקיבוצי שפיתח כשכתבתי את עבודת הדוקטורט שלי . שלפתי מהארגז עוד ספר . הפעם היה זה ספרו של קרנסטון ( Cranston ) זכויות אדם כיום , שרכשת...  To the book