המצבה החיה

בשבת בצהריים צעדתי בחברת גדעון אל עבר שולחננו השמור במסעדת מאנטה ריי . לפתע רץ לקראתי בחור צעיר , נפל על צווארי והחל לחבק אותי בשמחה רבה . לא הספקתי לראות את פניו לפני שסגרו עליי זרועותיו . תוך כדי חיבוק מלמל הבחור ללא הרף : " את חיה , את חיה " . כשאישה המתקרבת לשנתה השמונים מחובקת בידי בחור צעיר היא לא שואלת הרבה שאלות , ובכל זאת הרחקתי אותו ממני כדי להביע לפניו את פליאתי , ואז גיליתי שמדובר בתלמידי מהעבר הלא רחוק . " מה קרה לך ? ממתי אתה מתרגש כל כך כשאתה פוגש אותי ? " הקשיתי . " הייתי בסיור מאורגן בבית הקברות הישן בטרומפלדור " , התחיל בסיפורו , " ופתאום ראיתי מצבה ועליה השמות רות וגדעון בן ישראל . הייתי בטוח שהלכת לעולמך והצטערתי מאוד . ופתאום היום אני רואה אותך כאן במסעדה מולי בריאה ושלמה . שמחתי כל כך , שהייתי מוכרח לתת לך חיבוק גדול " . הוא לא האדם היחיד שהמצבה הטעתה אותו . כשאני פוקדת את קבריהם של הוריי או של אחי המצויים בקרבת מקום למצבה שלנו , אני מוצאת על מצבתי אבנים או עציץ שהניחו אלמונים על קברי . אני שמחה על כך שבעודי בחיים מתברר לי שיש מי שבאמת יצטערו כשאסתלק מהעולם . נודע...  To the book