להביט למוות בעיניים

פעמיים בחיי הבטתי למוות בעיניים . בשתי הפעמים האלה הייתי בחברתו של גדעון , וחווינו יחד את עצמתו של הרגע . בשתיהן היה המוות כמטחווי יד מאתנו , ורק בדרך נס הצלחנו לחמוק ממנו . הפעם הראשונה הייתה בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת . גדעון היה אז חבר כנסת ושהה בירושלים ברוב ימות השבוע . אני הצטרפתי אליו מדי פעם בפעם בעקבות לימודי המשפטים שלי . באחד הלילות חזרנו יחד הביתה לבאר שבע כשאני נוהגת בחיפושית שלנו . הדרך לבאר שבע באותה העת הייתה כביש צר שהמשיך דרומה מעבר לבית קמה . הכביש השתפל בעיקול של קיבוץ שובל , התפתל עד שער הנגב ופנה לאחר מכן מזרחה , כשהוא חולף על פני בית הספר אשל הנשיא עד למלון היוקרתי נאות מדבר בואכה באר שבע . קיבוץ שובל ניצב בראש גבעה , והכביש עבר למרגלותיה כשהוא עוטף את הגבעה . הכביש נסלל על טרסה צרה שגבלה בצלע הגבעה מצדה האחד , ותהום שעומקה מטרים אחדים הייתה פעורה מצדה האחר . בעמק , למטה , היה המאהל של השיח ' אל הוזייל , על הרמון נשותיו ועשרות ילדיו . לפני העיקול הוצב תמרור האטה . באותו הלילה נהגתי בקלילות כי התנועה הייתה דלילה . כשהתקרבנו לבית קמה החל לטפטף גשם קל . הגעתי...  To the book