זַכִּייה, סוראיה והעצות הנבונות של דודתי פרידה

דודתי פרידה , אחותו הצעירה של אבי , חייתה עשר שנים בג ' ונגלים של קונגו הבלגית . שם נולדו ילדיה , ושם היא גידלה אותם . האדם הלבן הקרוב ביותר אליה היה במרחק של יותר מ 1 , 500 קילומטר . נפגשתי אתה כשחזרה ארצה , ורוויתי נחת מסיפורי הג ' ונגל שלה . אבל יותר מכול התרשמתי מעצותיה שנועדו להקל עלינו את החיים . עצה כזו הייתה לה בכל מה שקשור להעסקת עוזרת בית . היא יעצה לי שלעולם לא אעסיק בביתי עוזרת בית אחת בלבד , וכל זאת למה ? משום שלכל עוזרת יש גחמות משלה , היא אמרה . האחת אוהבת לשטוף רצפה ושונאת לכבס . השנייה אוהבת לכבס אבל שונאת לגהץ . אם אני מעסיקה עוזרת אחת , משהו לא ייעשה כהלכה בבית . לעומת זאת , אם אחלק את המשרה בין שתי עוזרות , יש סיכוי סביר שרוב עבודות הבית ייעשו כיאות . על פניה נראתה העצה של הדודה פרידה הגיונית ויעילה , אבל אני פשוט שנאתי את כל הכרוך בחיפוש עוזרת בית : לאתר מועמדת , ללמד אותה , לפקח עליה , והמחשבה לחפש שתי עוזרות הרתיעה אותי כפליים . אולם דבריה של הדודה פרידה הדהדו במוחי . נזכרתי בתלונות של גדעון על אחת העוזרות שלא ידעה לגהץ , וצווארון חולצותיו היה תמיד מקומט . נזכרת...  To the book