שפה משותפת

נדרשנו לשפה משותפת שתשמש גשר בין שתי הקהילות , לכן החלטנו שכל המשפחה תלמד ערבית ונרשמנו לאולפן קיץ מרוכז . עם סיום האולפן בסוף הקיץ הייתי מוכנה לצאת לרחוב ולהעמיד במבחן את שליטתי בערבית . רציתי להפתיע את בעלי הדוכנים בשוק ולהפגין לפניהם את התקדמותי . אבל המציאות טפחה על פניי . בסוף הקיץ , רוב בעלי הדוכנים ברחוב השלשלת כבר דיברו עברית , ואפילו ידעו קצת יידיש . בחיי היום יום לא נשאר לי עם מי לדבר ערבית חוץ מעוזרת הבית שלנו שיצרה שפה מיוחדת משלה , מעין שילוב של עברית וערבית . כשהטלפון היה מצלצל והיו שואלים עלינו , הייתה עונה כך : " הם לא בלבית " . חוץ מזה גם התברר לי שכדי להשתלב במרחב , לא די לדעת את השפה , אלא צריך להכיר גם את המנהגים ואת הצפנים . הייתה זו בתי מרית שהוקסמה במיוחד מהבזאר המזרחי . עד מהרה למדה את שפתו והתמחתה בה . מרית הייתה צועדת מדי יום ביומו משער יפו לרחוב השלשלת בדרכה מגימנסיה רחביה הביתה . היא הייתה מהלכת בשוק יחפה , לבושה בסרבל גדל מידות ומרושל וחובשת כובע פלורנטיני שחור ורחב שוליים . תלבושתה שיקפה יותר מכול את מרד הנעורים . מילא , התנחמתי , עדיף מסמים . מרית הכירה ה...  To the book