מתנת הרב

בדרכי הביתה צעדתי בנינוחות ממגרש החניה אל עבר כיכר בתי מחסה . לפתע נעצרתי , משתאה כולי , כשנגלתה לנגד עיניי כיכר מלבלבת ; עשרות אדניות מלאות בפרחי גרניום לבנבנים , ורודים ואדומים הוצבו מסביב . הפריחה הייתה שובת לב . למחרת השכמתי קום ומיהרתי לחלון להתבשם מהמראה המלבב , אבל לאכזבתי לא היה סימן וזכר לאדניות הפורחות , רק אבן ועוד אבן מלוא הכיכר . לרגע חשבתי שרק חלמתי חלום , אבל התעשתי מיד . " לא , זה לא היה חלום " , אמרתי לעצמי בקול ויצאתי במרוצה למשרדי החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי לברר מה קרה . " אנחנו רצינו לייפות את הכיכר , אבל האדניות סולקו בהוראת הרב " , הסבירה לי אחת הפקידות . " למה ? " שאלתי , " זה היה כל כך יפה " . " הרב אמר שבשנת שמיטה לא שותלים פרחים , אפילו לא באדניות " , נעניתי . כך למדתי פרק בהלכות שמיטה , וברוח ההחלטה שקיבלתי באספת המשתכנים הראשונה , דחיתי בשנה את שתילת הצמחים בכדים שהכנתי במרפסת ביתי . אבל המומחה האמתי בהלכות אלו היה וליד , הירקן הערבי . אחד הרבנים לימד אותו פרק בהלכות שמיטה , כדי שידע אילו ירקות לספק לתושבי הרובע בשנה זו . בוקר אחד , כשנכנסתי לחנותו , ...  To the book