המרפסת של הבאָבע רייזה

בשלהי , 1969 כשגדעון התמנה לתפקיד הממונה הראשי על יחסי עבודה , עליתי לירושלים לחפש דירה , משום שתפקיד זה חייב מגורים בעיר . רוב היום " חרשתי " את רחובותיה של שכונת רחביה ובדקתי כל בית הנבנה והולך בשכונת בית הכרם . בשלב מסוים עייפתי . חשתי שאיני מסוגלת עוד לכתת את רגליי בין גרמי מדרגות של בתים המשרים עליי תחושת זרות . כדי להתאושש קמעה החלטתי לבקר את חברתי אלישבע שהחלה לעבוד במנהלת החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי . הגעתי לשער יפו , ובהנאה רבה נסעתי בכביש המתעקל , המוביל לרובע היהודי . משרדי החברה ישבו בבית רוטשילד שניצב על השפה המערבית של כיכר בתי מחסה . אלישבע שמחה לקראתי והציעה שנצא למרפסת להשקיף על הנוף . בעודי נשענת על המעקה , נפרסה למרגלותיי כיכר בתי מחסה . השקפתי על הכיכר מוקסמת והתפעמתי מהרי ירושלים הסוגרים על החומה . בזיכרוני צצו ועלו סיפוריה של אמי מימי ילדותה כשהתגוררה בבתי מחסה בביתה של הסבתא רבתא שלה הבאבע פיניה . חברתי אלישבע תרמה את הנופך ההיסטורי לאומי כשסיפרה לי שכיכר בתי מחסה היא גם עריסתם של ארמונות החשמונאים . כך בעמדי על מרפסת בית רוטשילד , כשזיכרונותיה של אמי מימי י...  To the book