הרפתקאותיי בים סוף

כמו כל אנשי מעמד הפועלים באותם ימים נהגנו גם אנחנו לנפוש בקיץ . את חופשותינו בילינו על פי רוב ב " מבטחים " , בית ההבראה של " ההסתדרות " שישב על צלע ההר בזיכרון יעקב . בשנה הרביעית לנישואינו , בקיץ , 1959 החלטנו להדרים ולבלות את החופשה דווקא באילת . לא תיארתי לעצמי אילו הרפתקאות מזמנת לי החלטה נועזת זו . אילת של אז הייתה עיירה קטנה ושכוחת אל למדי , גובלת בים משגע , עשיר באלמוגים ובדגים . לראשונה נבנה באילת מלון אורחים ששימש נופשים , שלא כמו האכסניות שבהן התגוררו מי שבאו לעבוד בעיר . המלון הזה לא היה אלא מוטל בן כמה חדרים שנשא את השם טרופיקנה . לכבוד החופשה באילת קנתה לי אמי בחנות בגדי הנשים היוקרתית איווניר בגד ים שחור , מעוצב על פי המילה האחרונה של האפנה באותו הקיץ . היא התאימה לו תלבושת חוף שחורה , מקושטת בתחרה לבנה , פרי עיצובה של שכנתנו הגברת לאה גוטליב ( מייסדת גוטקס ) . בגד הים היה מקסים , אבל היה בו גם משהו קצת לא הגיוני . היו לו שרוולים שחורים קטנים שאמנם שיוו לו מראה ייחודי , אבל בה בעת פגעו בשיזוף והותירו על זרועותיי פסים חיוורים שנראו כמו אצעדות . כשהגענו לאילת לא בזבזנו שום ...  To the book