כשגדעון נשא אותי על כפיים

הימים היו ימי באר שבע הראשונים . תושבי העיר היו רובם עולים , וגרו בה רק ארבעים משפחות ישראליות ותיקות . בדרך הטבע הייתה קבוצת המשפחות הוותיקות מלוכדת חברתית . בשנים האלה , אמצע שנות החמישים , העיר לא הייתה מחוברת לחשמל , ואספקת החשמל הגיעה דרך גנרטור שהופעל עד עשר בלילה בלבד . אם מישהו ערך מסיבה ורצה חשמל לאחר שעת לילה זו , היה עליו להזמין למסיבה את מפעיל הגנרטור . לאחר שנישאנו רצתה החבורה הוותיקה של באר שבע להכיר מקרוב את אשתו הטרייה של גדעון . מסיבת חנוכה שנערכה בביתם של יצחק וחוה בליש סיפקה את ההזדמנות להציג אותי לחברה הבאר שבעית הוותיקה . חששתי קצת מהמפגש המצפה לי . בדרך כלל הייתי פרח קיר באירועים רבי משתתפים שאותם לא הכרתי . לא ידעתי לנהל שיחה קלילה עם אנשים זרים שאין לי עמם עניין משותף . כדי לחזק את רוחי , ניסיתי לפחות להקסים את מכריו של גדעון בהופעה מרשימה . התלבשתי במיטב מחלצותיי . היה לי מעיל מיוחד שתפרה לי אמי ואף רקמה עליו בחוטי זהב . הוא היה עשוי מבד שחור , בטנה אדומה ובשוליו רקמת הזהב . מתחת למעיל לבשתי את אחת משמלותיי הרקומות , וכדרכי באותם ימים נעלתי סנדלים גבוהי עקב . ל...  To the book