המורה לרכיבה שעלה בסערה השמימה

ארבעה רוכבים דוהרים על סוסיהם לאורך שפת הים . הם מתנועעים בקצב אחיד . רגליהם חובקות את בטן הסוסים ומתאמות את תנועתם , עד שנדמה שהסוס ורוכבו מתמזגים לישות אחת . אני רוכבת על הראל , סוס שחור , צעיר , גבוה וגאה , ורעמתו השחורה מתנפנפת ברוח . בידי שוט ארוך , אבל אני לא נזקקת לו ; התיאום בינינו מושלם . אני דוהרת , מתבשמת מאוויר הבוקר הצלול ומתמסרת לליטופה של הרוח , אפופת אושר הקורן מפניי השוחקות . נדמה שאין דבר מהנה יותר מלרכוב על שפת הים בשעת בוקר מוקדמת ביום בהיר זה . לבי גואה . אני מתמכרת לתחושת הנועם שהדהירה מעניקה לי . טיול הרכיבה הזה הוא נקודת השיא בהרפתקה שאני חווה מאז התחלתי לרכוב על סוסים . עם שחרורי מהצבא החלטתי להקדיש את פרק הזמן שנותר עד נסיעתי ללימודים בפריז לפעילות גופנית מוגברת . אחד הצעדים שנקטתי כדי להשיל את המשקל העודף שהעליתי בשירותי הצבאי היה רכיבה על סוסים . ומאז אני מבלה את כל שעות האור על גבו של סוס בבית הספר לרכיבה של אורי בתל אביב . אורי הוא גבר גבה קומה , חזק , שרירי , בהיר שער ובעל עיניים תכולות . הוא לובש תמיד מכנסי חאקי קצרים , גורב גרבי חאקי המשוכים עד לברכיו ו...  To the book