|
|
בשלהי המנדט הבריטי זרמה התנועה ברחובות תל אביב באין מפריע . האוטובוסים של " המעביר " , חברת האוטובוסים שפעלה באותם ימים , נעו בחופשיות מצפון העיר לדרומה . מכוניות פרטיות כמעט לא נראו על הכביש , מעטים ביישוב הישן יכלו להרשות לעצמם את המותרות שבאחזקת מכונית , ונשים לא נראו בכלל ליד ההגה . בעקבות פעולות האצ " ל והלח " י הטילו שלטונות המנדט עונש קולקטיבי על כל תושבי תל אביב . הם אסרו על תנועת כלי רכב ברחבי העיר במשך חודש ימים . בשל אורך התקופה של העונש הקולקטיבי נקרא זה בפינו " העוצר הגדול " . מכיוון שגרנו ברחוב בן יהודה שבצפון תל אביב , היינו אמורים להיפגע במיוחד בעקבות גזרה זו . אני הייתי צריכה להגיע בוקר בוקר מצפון העיר לגימנסיה הרצלייה שבאותם ימים עוד שכנה ברחוב הרצל שבדרום , ואבי ואחי היו צריכים להגיע למקום עבודתם , לבית החרושת " אבא נאמן משאבות " , שעמד על גבול יפו . בעיית הניידות שלי בימי " העוצר הגדול " נפתרה בקלות . הוריי קנו לי זוג אופניים , ועליהם רכבתי בכל יום לגימנסיה , אולם פתרון בעיית הניידות של אבי ואחי היה מורכב יותר והצריך שלושה דברים : רישיון נהיגה , רכישת מכונית ואישור ...
To the book |
|
|