הסוס, המבול והקשת בענן

החורף היה בעיצומו , וירד גשם . הוריי ואני , בת החמש , מיהרנו להגיע לחנות הבדים של סבתי , שהועתקה מרחוב ליליינבלום לרחוב אלנבי . הגשם הטורדני וגם הרצון שלא לאחר הבריחו אותנו לתוך כרכרה שחורה בעלת גגון מתקפל ורתומה לסוס , ששימשה כלי רכב ציבורי בתל אביב באותם הימים . הכרכרה התקדמה לאטה ברחוב המלך ג ' ורג ' עד שהגיעה למעלה הרחוב התלול המקשר לרחוב אלנבי . לפתע נפערו השמים , והממטרים הפכו לגשם זלעפות . גל מים שוצף הציף את הרחוב . ממקום שבתי ראיתי בתדהמה איך המים הולכים וגואים עד שכמעט נגעו בבטנו של הסוס . הוא התקשה מאוד לגרור את הכרכרה . בכל פעם שניסה למשוך אותה במעלה הרחוב התלול , החליקו פרסותיו על האספלט הרטוב . העגלון , שישב על המושב הקדמי ספוג כולו במי הגשמים , הצליף נואשות על גבו של הסוס הצלף וחזור , דוחק בו להמשיך בדרכו . הסוס נאנק תחת ההצלפות , כשהוא נושם ונושף בקושי מכורח המאמץ , אך מאמציו לא קידמו אותו כהוא זה . המים שזרמו מרחוב אלנבי בשצף קצף רק דרדרו את הכרכרה לאחור . אני , הילדה הקטנה , הייתי מבוהלת והצטנפתי בחיק אמי במושב האחורי של הכרכרה . עקבתי בחרדה אחר הסוס ולא ידעתי את נפשי...  To the book