האיש והמצלמה

מעולם לא הייתה לי תחושת שייכות לעיר הולדתי פורט סעיד . לא חשתי כמיהה או געגועים לשורשיי המצריים , אפילו לא לכולבו סימון ארצט , שהיה למיתוס שגדלתי עליו . איך זה קרה ? אולי משום שמגיל ארבע כבר גדלתי וחייתי בארץ . חיים שלמים בישראל מחקו מתודעתי את מצרים . לאחר שנחתם הסכם השלום , טיילנו גדעון ואני כמה פעמים במצרים . טיפסנו על הפירמידות , הצטלמנו למרגלות הספינקס , ביקרנו במערות הקבורה שבעמק המלכים , סיירנו בלוקסור ובאבו סימבל . ביקרנו במוזאון בקאהיר , התפעלנו מחפצי החן שנמצאו בקברו של תות ענח ' אמון , זללנו עוגות של גרופי , ואפילו שטנו שלושה ימים באגם נאצר שנוצר עקב כריית סכר אסואן . ביקור בפורט סעיד לא נכלל בסיורים הללו . לא הרגשתי צורך בכך . את אחת מחופשות הפסח החלטנו לבלות בשיט באגן המזרחי של הים התיכון . בתכנית השיט נכללה גם עגינה במשך יום אחד בנמל פורט סעיד . שם היינו אמורים לעלות על אוטובוסים שיסיעו אותנו לפירמידות ולקאהיר . כך קרה שמצאתי את עצמי , שלא בכוונה , ביום שישי בשש בבוקר בחודש הרמדאן בנמל של עיר הולדתי פורט סעיד . השעה הייתה מוקדמת , הרחובות ריקים מאדם , והעיר נמה עדיין את ש...  To the book